<h1>כד הקמח לרבינו בחיי ערך בטחון</h1>
<h2>דף ד.</h2>
ומה שהתחיל הכתוב בבטחון וסיים באמונה, [א"ה קאי על הנאמר בתהילים ל"ז ג', בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה] הנה זה לבאר כי מדת האמונה נכללת במדת הבטחון, שהרי ידוע כי כל הבוטח הוא מאמין, שאין אדם בוטח אלא במי שמאמין בו שהיכולת בידו למלא את שאלתו, והמאמין יתכן שלא יהיה בוטח, כי לפעמים ירא שמא יגרום החטא, או שמא קבל שכר על מעשיו הטובים בנסים שעשה לו הקב"ה, וממה שהוא מוצא את עצמו רשע וחוטא ופושע כנגד חסדי השי"ת אינו נושא לנפשו שיבטח בו שיצילהו מצרתו או שיתן לו שאלתו, ועל כן ישתדל בנוהג שבעולם שינצל מצרתו או שישיג שאלתו. ולולא היראה שירא שמא יגרום החטא היה חסרון באמונתו אם היה משתדל להנצל אפילו על ידי נוהג שבעולם, שכבר מצינו פסוק מלא: ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. וידוע כי אף הלל ורבי חנינא בן דוסא וכיוצא בהן שהיו מעטי ממון ביותר לא היו נעזבים לפי שלא קנו נכסים מעולם, שאין לשון 'עזיבה' נופל אלא על מי שהיה סמוך מתחלה ואחר כך נעזב אבל מי שלא היה סמוך מעולם אין זה נעזב, ואין העזיבה חנם אלא הכל במשפט. על כן לא יתכן שיירא מי שבטוח בעצמו שלא חטא מעולם, אבל הירא מן החטא יתכן שיירא שלא תבא עליו צרה מצד אותו חטא, שכן מצינו ביעקב ע"ה שהיה ירא שמא יגרום החטא והיה מיצר ומתיירא מעשו אחיו, שנאמר: ויירא יעקב מאד ויצר לו, וכיון שהקב"ה הבטיחו ואמר לו: והנה אנכי עמך, למה היה מתיירא, אלא שמא יגרום החטא. וכן מצינו בדוד שאמר: לולא האמנתי לראות בטוב ה', ודרשו רז"ל בפירקא קמא דברכות: למה נקוד על לולא, אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע מובטח אני בך שאתה עתיד ליתן שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו. וכיון שהיה קורא עצמו חסיד, שנאמר: שמרה נפשי כי חסיד אני, מה היה מסופק אם יהיה לו חלק עם הצדיקים אם לאו, אלא שמא יגרום החטא. וכל מי שיש בו מידת הבטחון בידוע שיש בו מדת האמונה, כי הבטחון כדמיון פרי האילן והאמונה כמו האילן, וכמו שהפרי הוא אות על האילן או על העשב הגדל בו ואין האילן אות על פרי, כי יש כמה אילנות שאינן עושין פירות, כמו אילני סרק, כך הבטחון אות על האמונה ואין האמונה אות על הבטחון. וכן תמצא במדות החכמה והחסידות, כי מי שיש בו מדת חסידות היא אות על החכמה, כי לא הגיע למעלת החסידות אלא בכח החכמה, וכמו שאמרו רז"ל: אין עם הארץ חסיד, ומי שיש בו חכמה אינו אות על החסידות שאפשר שיהיה חכם ורשע, כגון מנשה וחביריו.
<h2>דף י.</h2>
ענין הבטחון בהשי"ת פירש הרב הקדוש ר' יונה זצ"ל [כי הוא שידע האדם עם לבבו כי הכל בידי שמים, ובידו לשנות הטבעים ולהחליף המזל, ואין לו מעצור להושיע ברב או במעט, וגם כי צרה קרובה אליו ישועת השם קרובה לבא, כי כל יכול ולא יבצר ממנו מזמה, גם כי יראה החרב על צוארו] אין ראוי לו שתהיה ההצלה נמנעת מלבו, ופסוק מלא הוא באיוב: הן יקטלני לו איחל. והוא שאמר חזקיה לישעיה הנביא ע"ה כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב מונחת לו על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, שכן דרשו ז"ל בפרק חלק, אמר ישעיה לחזקיה צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה, מת אתה, בעולם הזה, ולא תחיה, לעולם הבא. א"ל מאי טעמא. א"ל משום דלא נסבת איתתא ולא הוו ליך בנין. א"ל חזאי ברוח הקודש דנפקו מנאי בנין דלא מעלו. א"ל בהדי כבשיה דרחמנא למה לך, איבעי לך לעסוקי בפריה ורביה, ומאי דניחא קמי דקוב"ה ליעביד. א"ל השתא הב לי ברתך, אפשר משום דידי ודידך נפקי זרעא מעלייא. א"ל כבר נגזרה גזרה. אמר לו בן אמוץ, כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא שאפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. ולמדוהו מן המקרא הזה: הן יקטלני לו איחל. וזה שכתוב: בטחו בו בכל עת, כלומר בכל עת שהצרה קרובה ואין אדם יודע דרך להנצל ממנה יש לבטוח בו, כי הרבה שערים למקום.
<h2>דף לב:</h2>
ועוד יש לפרש: בכל דרכיך דעהו, לא תשכח בטרדתך במלאכתך זכרון מחשבת עול שמים ויראתו ורוממותו ית', והוא יישר ארחותיך, ובזה תצלח מלאכתך בידך, וזהו שאמרו רז"ל, מתוך שחסידים היו תורתם משתמרת ומלאכתם מתברכת.
<h2>דף נה.</h2>
וכבר הזהירו אותנו רז"ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, כלומר שישמשו לפניו אולי יהיה בטחונם בו לקבל השכר מיד, שאם כן אתם גורמים לנפשכם להזכיר לכם עונותיכם. ואין הפרש בין הבוטח בו שיגמלהו טובה על מצות שעשה, ובין הבוטח בו שיתן לו שאלה על התפלה שהתפלל לפניו בכוונה, כי זה וזה גורם לעצמו להזכיר עונותיו, וכמו שאמרו ז"ל שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם ואלו הן קיר נטוי, ועיון תפלה, ומוסר דין על חבירו. ועיון תפלה הוא שמעיין בתפלתו ואומר בלבו שהמתפלל תפלתו בכוונה גדולה ראוי הוא שיפיק השם שאלתו. וכן הדין כשהוא תולה בטחונו בשי"ת שיקבע לו שכר על אותו המעשה הטוב שיש לו בזה חטא ועון. שכן ארץ ורעה אמונה, יאמר, אע"פ שאני מזהירך שתבטח בהש"י שיפיק לך ההכנות ואחר כך תעשה המעשה הטוב, איני אומר שתניח מלאכתך ועסקיך בענין פרנסתך לגמרי בשביל המעשה הטוב, שאם כן במה תתפרנס ותחיה, ועל כן אמר שכן ארץ, כלומר עם היות שאתה בוטח בשם יתעלה ועושה הטוב אל תתרשל בעסק הפרנסה והמחיה, כי טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך. וכבר דרשו ז"ל אם אין קמח אין תורה, באו לומר כי מבלעדי הפרנסה וספוק צרכי בני אדם לא יוכלו לעבוד את השם יתעלה ולתת אל התורה חוקה.
<h2>דף ס:</h2>
ומכללי מסירת הנפש הוא שיחשוב בדעתו כי כל מעשה השי"ת לטובה, וכמו שאמרו ז"ל, כל דעבדין מן שמיא לטב, ושיקבל כל הבא עליו מאהבה, ושיתלה בטחונו בשמו ית' בכל עת ובכל שעה אם עשיר אם עני, כי אם איש עני הוא, ובביתו אין לחם ואין שמלה, יבטח בשם יתעלה שהוא פותח את ידיו ומשביע לכל חי רצון שיתן לו מזונותיו ומחייתו ולא יחסר לחם ושמלה, כי האדון אשר יצר העליונים והשפלים והוא זן ומפרנס העליונים במזון הרוחני, והשפלים במזון גופני, ראוי לבטוח בו שיזון גם אותו ויזמין לו פרנסתו, הוא שכתוב, בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים. יאמר, ראוי לכם שתבטחו באדון זה, שכל העולם כלו העליונים והשפלים ברא בשתי אותיות משמו, מזה תוכלו להכיר את כבודו ואת גדלו וכח שמו השלם, וכיון שכן חייבין אתם מדרך השכל לבטוח בו.
ומענין הבטחון, שלא יתערב שום ספק בבטחונו, ואף אם ימצאוהו רעות רבות וצרות יתאמץ בעבודת השי"ת ויבטח בו באמת כי שכרו כפול ומכופל, וכי השי"ת יבחר לו הטוב, וכי אין הבחירה ביד עצמו כי לפעמים הוא חושב שבחירתו טובה ותהי להפך. ולכך יש לכל אדם למסור כל ענייניו אל בחירתו העליונה כי הוא יבחר ולא אנו, לפי שהוא יתברך אשר יצרו במעי אמו הוא היודע תועלתו ונזקו יותר ממנו, ועל זה היה דוד ע"ה מדבר בתפלה הודיעני ה' דרך זו אלך. ואם אולי יראה שיבאו עליו מקרים יש לו לחשוב כי זה תוכחת השי"ת, כי את אשר יאהב ה' יוכיח, והכל לטוב לו להעביר את עונו, ולקרבו אל הש"י, ולהאדיר חלקו בעולם הגמול.
